אבהות מעורבת: איך אבות יכולים להיות נוכחים באמת בחיי הילדים
האבא הישראלי של היום רוצה להיות יותר מספק פרנסה. על הערך של אבהות מעורבת, על המכשולים ועל צעדים קטנים שעושים הבדל גדול.
פעם, דמות האב בבית הישראלי הייתה מוגדרת בעיקר דרך הפרנסה. האבא יצא מוקדם לעבודה, חזר בערב עייף, ולעיתים קרובות המגע שלו עם הילדים הצטמצם לארוחת ערב קצרה ולשולחן השבת. בדור האחרון התמונה הזו משתנה. אבות רבים רוצים להיות חלק פעיל בגידול הילדים: להכיר את החברים שלהם, להיות בהצגות בגן, לדעת מה מעסיק אותם ולהיות שם גם ברגעים הקשים. אבל הרצון לבדו אינו מספיק. אבהות מעורבת דורשת שינוי בהרגלים, בסדרי העדיפויות ולפעמים גם בתפיסה העצמית.
למה זה כל כך חשוב
מחקרים רבים בתחום ההתפתחות מצביעים על כך שמעורבות של אב בחיי הילדים קשורה לשורה של תוצאות חיוביות: ביטחון עצמי גבוה יותר, כישורים חברתיים טובים יותר, הישגים לימודיים וויסות רגשי. אבות נוטים לשחק עם ילדים באופן שונה מאמהות, למשל במשחקים גופניים ובאתגרים, ואופן המשחק הזה תורם לפיתוח יכולת התמודדות עם סיכון ותסכול.
מעבר לממצאים, יש גם צד אישי. אבות שמעורבים בחיי ילדיהם מעידים על תחושת משמעות וסיפוק גבוהה יותר. הקשר שנבנה בשנים הראשונות הוא הבסיס לקשר בגיל ההתבגרות ובבגרות. אבא שהיה שם כשהילד היה בן חמש הוא אבא שהילד יפנה אליו כשיהיה בן חמש עשרה.
נוכחות היא לא רק זמן
אבות רבים מרגישים אשמה על כך שאינם מבלים מספיק זמן עם הילדים. אבל נוכחות אינה נמדדת רק בשעות. חצי שעה של תשומת לב מלאה, בלי טלפון ובלי מחשבות על העבודה, שווה יותר משלוש שעות של ישיבה באותו חדר כשהעיניים במסך. ילדים מרגישים מצוין מתי ההורה באמת איתם ומתי הוא נמצא רק פיזית.
דרך פשוטה להתחיל היא לייחד זמן קבוע לכל ילד, גם אם קצר. עשר דקות לפני השינה, שבהן הילד בוחר מה לעשות, יכולות להפוך לטקס שהילד מחכה לו כל יום. במשפחות גדולות, יציאה חודשית של אבא עם כל ילד בנפרד, לגלידה, לטיול או למשחק כדורסל, מעניקה לכל ילד תחושה שהוא מיוחד.
להיות שותף ולא עוזר
אחד ההבדלים המשמעותיים בין אבהות מעורבת לאבהות מסורתית הוא המעבר מעזרה לשותפות. אבא שעוזר הוא אבא שעושה משהו כשמבקשים ממנו. אבא שותף הוא אבא שיודע מתי יש חיסון, מי המחנכת של הבת, איזה מאכל הבן לא אוהב ומה צריך להביא מחר לגן. השותפות הזו מקלה על בת הזוג, אבל היא גם מחזקת את הקשר של האב עם הילדים.
כדאי לקחת אחריות מלאה על תחומים מסוימים. למשל, להיות האחראי על הקשר עם הצוות החינוכי, על הליווי לחוגים או על ההשכבה בכמה ערבים בשבוע. אחריות מלאה מחייבת להכיר את הפרטים, וההיכרות עם הפרטים היא בדיוק מה שיוצר קרבה.
המכשולים בדרך
שוק העבודה הישראלי אינו תמיד ידידותי לאבות שרוצים להיות מעורבים. שעות עבודה ארוכות, תרבות של זמינות מתמדת ולעיתים גם ציפיות חברתיות מקשים על אבות לצאת מוקדם או לקחת יום חופש בגלל ילד חולה. אבות רבים חוששים שבקשה לגמישות תיתפס כחוסר מחויבות לעבודה.
בשנים האחרונות יש שינוי הדרגתי. יותר מעסיקים מאפשרים עבודה מהבית, ויותר אבות מנצלים זכויות שבעבר נתפסו כנשיות, כמו היעדרות בשל מחלת ילד. כדאי להכיר את הזכויות הקיימות ולהתייעץ עם גורם מקצועי במקרה של ספק. גם שיחה פתוחה עם הממונה, שמציגה את הבקשה בצורה עניינית, יכולה להוביל להסדרים טובים יותר מכפי שחושבים.
רעיונות קטנים שעושים הבדל
לא צריך מהפכה כדי להיות אבא מעורב יותר. הנה כמה צעדים שאפשר להתחיל בהם כבר השבוע:
- לקחת את הילדים לגן או לבית הספר לפחות פעם בשבוע
- לקרוא סיפור לפני השינה ולשאול שאלה פתוחה על היום שעבר
- להשתתף באסיפות הורים ובאירועים בבית הספר
- לבשל יחד עם הילדים ארוחה אחת בשבוע
- לשים את הטלפון במגירה בשעה הראשונה אחרי החזרה הביתה
- לשתף את הילדים בתחביב אישי, כמו נגרות, ספורט או מוזיקה
מה שחשוב הוא העקביות. ילדים בונים ביטחון מתוך צפיות, ופעולות קטנות שחוזרות על עצמן משמעותיות יותר ממחוות גדולות וחד פעמיות.
שולחן השבת כעוגן משפחתי
במסורת היהודית, שולחן השבת הוא אחד המקומות שבהם האב ממלא תפקיד מרכזי: הקידוש, ברכת הבנים, שירי השבת והשיחה. גם במשפחות שאינן שומרות מצוות, ארוחת ליל שישי היא לעיתים קרובות הזמן היחיד בשבוע שבו כולם יושבים יחד. זו הזדמנות פז לאבהות מעורבת.
ברכת הבנים, שבה האב מניח את ידיו על ראש כל ילד ומברך אותו, היא מנהג מרגש שילדים זוכרים כל חייהם. אפשר להוסיף לה גם מילה אישית לכל ילד, משהו טוב שראית אותו עושה במהלך השבוע. רגע כזה, שחוזר כל שבוע, בונה קשר עמוק שקשה לבנות בדרכים אחרות.
אבהות בגיל ההתבגרות
קל יחסית להיות אבא מעורב כשהילדים קטנים ורוצים לשחק. האתגר האמיתי מגיע בגיל ההתבגרות, כשהם מתחילים להתרחק, מבלים יותר עם חברים ופחות משתפים. אבות רבים מפרשים את ההתרחקות כדחייה ונסוגים בעצמם, אבל דווקא בשלב הזה הנוכחות השקטה של האב חשובה במיוחד.
בגיל הזה, השיחות הטובות קורות לעיתים קרובות בצד, לא מול. נסיעה משותפת ברכב, הליכה לקניות או צפייה במשחק יוצרים מרחב שבו נער או נערה מרגישים בנוח לספר. כדאי להקשיב יותר ולייעץ פחות, לשאול לדעתם ולכבד אותה, ולהבהיר שהדלת תמיד פתוחה, גם כשהם טועים.
לסיכום, אבהות מעורבת אינה דורשת להיות אבא מושלם, אלא אבא נוכח. היא מתחילה בהחלטה פשוטה לתת לילדים תשומת לב אמיתית, ממשיכה בלקיחת אחריות מלאה על תחומים בבית ומתבטאת ברגעים קטנים שחוזרים על עצמם. הילדים לא יזכרו כמה שעות עבדת, אבל הם יזכרו שהיית שם.
