בדידות בגיל השלישי: איך מזהים אותה ואיך בונים מחדש קשרים חברתיים

הילדים גדלו ועזבו, בן הזוג נפטר, החברים מהעבודה התפזרו, והבריאות כבר לא מאפשרת לצאת כמו פעם. עבור לא מעט אנשים בגיל השלישי, הימים הופכים לארוכים ושקטים מדי. בדידות היא אחת התופעות הנפוצות והפחות מדוברות בקרב מבוגרים, והיא אינה רק עניין רגשי. מחקרים רבים בעולם קושרים בין בדידות מתמשכת לבין פגיעה במצב הרוח, בשינה, בתפקוד הקוגניטיבי ובבריאות הכללית. לכן, הדאגה לקשר חברתי של הורים מבוגרים היא חלק בלתי נפרד מהדאגה לבריאותם.

בדידות היא לא רק להיות לבד

חשוב להבחין בין להיות לבד לבין להרגיש בודד. יש אנשים שגרים לבד, נהנים מהשקט ומרגישים מחוברים היטב למשפחה ולחברים. ויש אנשים שמוקפים בבני משפחה, אבל מרגישים שאין מי שבאמת מקשיב להם או מבין אותם. התחושה הסובייקטיבית היא מה שקובע.

בגיל השלישי, הסיכון לבדידות עולה בגלל שינויים רבים שמתרחשים בבת אחת: יציאה לגמלאות, אובדן בן או בת זוג, מוות של חברים, ירידה בשמיעה או בניידות ומעבר דירה. כל אחד מהשינויים האלה עלול לצמצם את המעגל החברתי, וכשהם מצטברים, ההשפעה חזקה במיוחד.

הסימנים שכדאי לשים לב אליהם

מבוגרים רבים לא יאמרו במפורש שהם בודדים. חלקם מתביישים, חלקם לא רוצים להכביד על הילדים. לכן כדאי לשים לב לסימנים עקיפים: הורה שמאריך כל שיחת טלפון ומתקשה לסיים אותה, שמספר שלא יצא מהבית כמה ימים, שהפסיק לעשות דברים שאהב, או שמזניח את המראה, את התזונה ואת הבית.

גם שינויים במצב הרוח, עצבנות, תלונות גופניות חוזרות או שינויים בשינה עשויים להיות קשורים לבדידות. כאשר מופיעים סימנים של עצב מתמשך, חוסר עניין בכל דבר או מחשבות קשות, חשוב לפנות לרופא המשפחה או לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש, משום שייתכן שמדובר בדיכאון שדורש טיפול.

תפקיד המשפחה: קשר קבוע ומשמעותי

המשפחה היא לרוב הגורם הראשון שיכול לעזור. אבל לא מספיק להתקשר מדי פעם. מה שעושה את ההבדל הוא קשר קבוע וצפוי: שיחה יומית בשעה קבועה, ארוחת שישי משותפת, ביקור שבועי של אחד הנכדים. הצפיות עצמה נותנת להורה משהו לחכות לו.

כדאי גם להפוך את הקשר למשמעותי יותר. במקום לשאול רק מה שלומך, אפשר לבקש עצה, לשתף בהתלבטויות, לבקש מההורה ללמד מתכון משפחתי או לספר סיפור מהעבר. מבוגרים רבים סובלים לא רק מבדידות, אלא גם מתחושה שהם כבר לא נחוצים. כאשר הם מרגישים שיש להם תפקיד ותרומה, מצב הרוח משתפר.

מסגרות חברתיות בקהילה

כמעט בכל עיר ויישוב בישראל פועלות מסגרות לגיל השלישי: מועדונים, מרכזי יום, חוגים במתנ״סים, קבוצות הליכה, שיעורי תורה, מקהלות וקורסים באוניברסיטאות העממיות. עבור מבוגרים רבים, ההחלטה להצטרף למסגרת חדשה היא צעד קשה, במיוחד אחרי שנים שבהן לא היו צריכים להכיר אנשים חדשים.

בני המשפחה יכולים לעזור בכך שיבררו אילו מסגרות קיימות באזור, ילוו את ההורה לפגישה הראשונה ויעודדו אותו לנסות כמה פעמים לפני שהוא מחליט. כדאי לבחור פעילות שמתאימה לתחומי העניין שלו, כך שהמפגש עם אנשים חדשים יהיה סביב משהו משותף ומהנה.

התנדבות: לתת ולקבל

אחת הדרכים היעילות ביותר להתמודד עם בדידות היא התנדבות. מבוגרים רבים מביאים איתם ניסיון חיים, ידע מקצועי, זמן פנוי וסבלנות, שהם בדיוק מה שארגונים רבים צריכים. אפשר להתנדב בבית ספר, בספרייה, בבית חולים, בארגון חסד או בעזרה לניצולי שואה ולמשפחות במצוקה.

ההתנדבות מעניקה שגרה, מסגרת וחברים חדשים, אבל בעיקר תחושה של משמעות. האדם המבוגר חוזר להיות מי שנותן, ולא רק מי שמקבל עזרה. השינוי הזה בתפיסה העצמית יכול להשפיע באופן עמוק על מצב הרוח ועל הבריאות.

טכנולוגיה כגשר, לא כתחליף

שיחות וידאו, קבוצות הודעות משפחתיות ורשתות חברתיות יכולות לקרב מבוגרים לבני המשפחה, במיוחד כשהילדים או הנכדים גרים רחוק או בחו״ל. עם זאת, מבוגרים רבים זקוקים לעזרה סבלנית כדי ללמוד להשתמש בכלים האלה. נכד שמקדיש זמן ללמד את סבתא איך לשלוח תמונה או להצטרף לשיחת וידאו נותן לה מתנה של ממש.

חשוב לזכור שהטכנולוגיה היא גשר ולא תחליף. שיחת וידאו היא נהדרת, אבל אינה מחליפה חיבוק, ארוחה משותפת או טיול בפארק. השילוב בין קשר דיגיטלי לבין מפגשים פנים אל פנים הוא האידיאלי.

לשמור על הבריאות כדי לשמור על הקשר

לעיתים, הבדידות נובעת מבעיה גופנית שאפשר לטפל בה. ירידה בשמיעה, למשל, גורמת למבוגרים רבים להימנע ממפגשים חברתיים, כי הם מתקשים לעקוב אחרי שיחות. בדיקת שמיעה והתאמת מכשיר יכולות להחזיר אותם לשולחן המשפחתי. כך גם בעיות ניידות, שעשויות להשתפר בעזרת פיזיותרפיה או אביזרי עזר, או קושי בנהיגה שאפשר לפתור בעזרת הסעות.

גם חיית מחמד יכולה לעזור. כלב שצריך לצאת איתו לטיול מוציא את בעליו מהבית כמה פעמים ביום, ולרוב גם יוצר הזדמנויות לשיחות עם שכנים ועם בעלי כלבים אחרים. חתול או ציפור מעניקים חברה ותחושה של אחריות. עם זאת, לפני שמביאים חיה הביתה, חשוב לוודא שההורה מסוגל לטפל בה, ושיש גיבוי משפחתי למקרה הצורך.

לבסוף, כדאי לזכור שגם השכנים והקהילה הקרובה הם חלק מהפתרון. שכן שמתעניין, בית כנסת שבו מכירים את ההורה ומבחינים כשהוא לא מגיע, או חנות שכונתית שבה מחליפים כמה מילים, כל אלה יוצרים רשת ביטחון חברתית שקטה וחשובה.

לסיכום, בדידות בגיל השלישי היא אתגר משמעותי, אבל לא גזירת גורל. קשר משפחתי קבוע ומשמעותי, מסגרות חברתיות בקהילה, התנדבות, שימוש מושכל בטכנולוגיה וטיפול בבעיות בריאות שמגבילות את היציאה מהבית, יכולים יחד להחזיר להורים המבוגרים את תחושת השייכות, השמחה והמשמעות.